כיצד משפיעה הפרעת הקשב של הילד על האחים במשפחה

אפיוני הפרעת הקשב, למשל, הקושי לדחות סיפוקים, קושי למלא הוראות, קושי בארגון ובהתארגנות, תגובות אימפולסיביות וכד', יוצרים מתח רב ועימותים רבים עם האחים. ההורים המתוחים, העייפים, הנרגזים מגיבים הרבה פעמים ממקום אוטומטי של רצון לשקט, והרבה פעמים מתקבעים בבית תפקידים (אבא וותרן, אמא נוקשה ילד רע וילד טוב, ילד חכם וילד בינוני...) הילד עם הפרעת הקשב, על פי רוב "מקבל" את תפקיד "הילד הרע" או "הילד המסכן".

האחים במשפחה "מקבלים" תפקידים שונים: 

סופר ילד – הילד הטוב. עוזר להורים, לא מטריד את ההורים בבעיות שלו. תמיד הוא מסתדר. ילדים אלו משלמים מחיר רגשי כבד. יש המפתחים דיכאון, או קשיים רגשיים אחרים; הצופה מהצד. אלו הבוחנים את ההתנהלות בבית ומבינים שמי שבעיות הוא זה שמקנות את תשומת הלב, לכן גם ילדים אלו מתחילים לפתח בעיות; בושה באח. הילד ה - ADHD גורם להם מבוכה בביה"ס, בהסעות, בבית, לכן הם אינם מזמינים ומארחים חברים בבית; מרגיש שהוא אוויר בבית. בגלל תשומת הלב המרובה שנדרשת עבור ההתמודדות עם הפרעת הקשב, האחים מרגישים שאינם קיימים עבור הוריהם; קורבן לאח עם ה – ADHD, וההורים אינם מגנים עליו. לפעמים האחים של הילד עם ה – ADHD הם קרבן לאלימות פיסית, להקנטות, להתעללות מצד האח. פעמים הם חיים בפחד. 

בדרך כלל ההורים מתוך עייפות והרגל, מעירים, כועסים, מענישים ומרחיקים את "האשם האולטימטיבי" (הילד עם הפרעת הקשב). בכך הם אינם עוזרים לאף אחד מילדיהם ורק מקבעים ומנציחים מצב נתון. ההורים מתנהלים תוך שיפוט מהיר באופן אוטומטי או אימפולסיבי. גישה זו של ההורים היא בבחינת נקיטת עמדה. נקיטת עמדה משמעותה הנצחת המצב הקיים והנצחת התבנית של ההתנהלות ואי עשיית שינוי. זוהי התערבות ההורים שבאמצעותה הם רוצים להפסיק התנהגות שלילית מסוימת, אך נהפוך הוא, היא משרשת דפוסי תקשורת לא בריאים.