איך להביא ילדים עם הפרעת קשב וריכוז לטיפול

ילדים רבים עם הפרעת קשב זקוקים לטיפול כל שהוא, בין אם רגשי ובין אם תכליתי/מעשי. ההורים מודעים לכך שהטיפול חשוב מאד עבור רווחתו הרגשית של הילד, אך הילד מסרב.

סיבות שונות לכך שילדים עם הפרעת קשב מסרבים להגיע לטיפול. למשל: הם מתביישים, כי לטיפול יש סטיגמה שלילית ("אני לא דפוק!!!"); לעיתים הפרעת הקשב במשפחה היא סוד מפני הסביבה, וגרוע מכך, מפני הילד עצמו (שמעתי אם שבכל בקר אומרת לילד שהוא מקבל ויטמינים, בשעה שהוא נוטל ריטלין). הסוד הזה, שנמצא איפה שהוא בחלל האוויר במשפחה, עלול לגרום לילד לחשוב שיש לו משהו גדול ומפלצתי שהוא מתבייש בו ורוצה אף הוא להשאירו בגדר סוד, או לחילופין, הוא פוחד להתמודד עם המפלצת; לעיתים ילדים לא מודעים לקשיים שלהם. ברמת הדיבור הסמוי/התת מודע קיימים אצלם קשיים כמו: דימוי עצמי נמוך, אשמה, בושה, תסכול וכדומה וברמת הדיבור הפנימי הגלוי/המודע הילדים מספרים לעצמם שהכל תקין ומאשימים את הסביבה במצבם, או משכנעים את עצמם שאם רק ירצו, הכל יסתדר; לעיתים הילדים אינם מבינים כיצד הטיפול יעזור להם. 

סיבות כגון אלה גורמות לילדים לסרב לכל התערבות טיפולית, ואף אם ההורים מאלצים אותם להגיע לטיפול, ברוב המקרים הם "יושבים על הגדר" ולא משתתפים באופן אקטיבי בתהליך. סירוב כזה גורם להורים תסכול ומצוקה בשל העובדה שהם רואים את ילדם סובל וקצרה ידם מלעזור (לעיתים ההורים עצמם צריכים לעבור תהליך שמביא אותם להודות בכך שהילד בבעיה והוא צריך עזרה ממשית).

כיצד ניתן לעזור לילד להגיע לטיפול?

כשההורים מבינים ומשוכנעים שהילד צריך טיפול עליהם להביא את הילד להכרה ולעזור לו להסכים להתחיל בתהליך (השלב הראשון הוא לשכנע את הילד להתחיל בתהליך). 

עקרונות השיח עם הילדים על מנת לאפשר להם להגיע לטיפול:

דברו בגלוי על הפרעת הקשב. למדו בעצמכם על הפרעת הקשב, קראו ספרים ומאמרים עדכניים והסבירו לילד על הפרעת הקשב שלו (להפרעת קשב פנים רבות, צריך להתייחס למאפיינים הייחודיים של ילדכם). הסבירו לילד באופן כזה שיוכל להבין בהתאם לגילו, אל תכבירו בפרטים מיותרים שיקשו עליו את ההבנה. חשוב להבהיר, ראשית לעצמכם, ואחר כך לילד שהפרעת קשב היא תופעה המפריעה לו לנהל אורח חיים תקין, אך יש דרכים שניתן ללמוד על מנת לשפר את מכלול התפקודים שלו בבית, בחברה ובבית הספר.

זהו את מקור ההתנגדות של הילד לטיפול. נסו להבין מהי הסיבה המדויקת לסירובו, להבין מה מטריד אותו. ככל שתבינו לעומק את מקור ההתנגדות, תוכלו לתת לה מענה.

מתן המענה כרוך בהמשגת הטיפול. הדרך שבה ממשיגים לילד את התהליך ההתערבותי משמעותית ביותר. למשל, לא חייבים להשתמש בביטוי "טיפול פסיכולוגי" או "טיפול". אפשר להסביר לילד שעומדים להיפגש עם איש או אישה שבפגישות האלו עומדים לשחק, לשוחח, לעשות הצגות... הילד לא חייב לדעת שתוך כדי משחק או דרמה מתרחש טיפול אפקטיבי. המטפל המקצועי יביא את הילד לזהות את הקשיים שלו תוך כדי תהליך ובכך לרצות ליצור שינוי.

גיוס הילד ליצירת מוטיבציה פנימית לתהליך הוא עקרון משמעותי ביותר. על פי רוב, אני ממליצה להורים להביא את הילד לפגישה ראשונה. בתוך הפגישה כאשר המטפל מתאר את מה שעתיד להתרחש בפגישות, כאשר המטפל מצביע על כך שהילד קובע את המטרות וכפועל יוצא את הפעילויות, הילד לוקח בעלות על המתרחש בתהליך. בעלות = מוטיבציה.

תפקיד ההורים הוא לשתף שיתוף פעולה מלא עם המטפל. ויחד עם הילד לקבוע מטרות בנות השגה ולטווח קצר. תביעה של ההורים להשגת מטרות שאינן ריאליות ומטרות גדולות לטווח ארוך עלולות ליצר בהלה וחרדה אצל הילד וכתוצאה מכך לסרב לתהליך.